בן שרה ואברהם, נולד ביום א' בתמוז תרצ"א (16.6.1931) בירושלים. מילדותו ידע מחסור ורק במאמצים רבים הצליח להשלים את לימודיו בבית-הספר היסודי "בית אהרן". לאחר שלמד שלוש שנים נוספות בבית-הספר "רטיסבון", החל לעבוד כפרוון. התמחה עד מהרה במקצוע ואף למד לדבר בלשון מעבידו, הונגרית. היה חבר בגדנ"ע ובהסתדרות "הנוער העובד" ובשעות הפנאי למד בשיעורי-ערב - עד יומו האחרון. היה שקט ונוח מטבעו, נכון בכל עת לעזור לזולת ולהוריו, אהוב במקום עבודתו ובחברה. בייחוד לא היה גבול למסירותו לאמו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לשורות הלוחמים ולכל אשר נשלח מילא תפקידו באמונה. בחצות, לאחר שעות של שמירה, היה בא לביתו, רטוב מגשם ואכול-קור, אך אמו לא ידעה אל-נכון מאין בא הנער, מאחר שמילא תפקידיו לא הרחק מהבית, ודאגת אמו היתה נתונה, אפוא, לשני אחיו הבוגרים, אשר שירתו הרחק מהבית.

שלמה נפל ביום א' בסיוון תש"ח (8.6.1948) בשעת עבודת ביצורים בתלפיות, לאחר שנפצע קשה בבטנו מרסיסי פגז. נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.